1ולא יכלה וכו׳ והם בדקו וכו׳ ק׳ דאמאי לא בדקו המצרים אחריה עד סוף ט׳ ואמאי לא חשו שתלד בתחלת הט׳ דבשלמא לז׳ לא חששו דאזול בתר רובא אבל כל חדש הט׳ הרי כל שעתא ושעתא זימנא הוא דאנן קי״ל דאף לתשע׳ יולדת למקוטעין ונר׳ דלפי שנעשה לה נס כדלעיל שחזרה לימי נעוריה בעידון הבשר וביופי והפשטת הקמטין כדאי׳ במד׳ לא סלקא אדעתייהו דמצראי לנס כזה אלא סבורים היו שזו אחרת ונערה בתולה היא וידוע הו״ל שאין אשה מתעברת מביאה ראשונה. תו הוו ידעו דעמרם הצדיק בודאי כשבעל בעילה ראשונה פירש ול״מ לדעת הראב״ד בפי״א מה׳ איסורי ביאה דכל תנוקת אפי׳ לא הגיע זמנה לראות מדינא אין נותנים לה אלא ביאה ראשונה אלא אפי׳ להרמב״ם שם דס״ל דאינו אלא מתורת מנהג מיהו היינו דוקא בקטנה שלא הגיע זמנה לראות אבל נשאת כשהיא נערה אחר שכבר ראתה דם מודה דדם בתולים זה כאילו תחלת נדה היא. וא״כ עד שתטהר ותחזור ליבעל אפי׳ תימא שנתעברה מיד בביאה שניה הרי עוברים כמה ימים ולכך לא חשו לבדוק אחריה עד סוף הט׳ לחזרה דלפי חשבונם לכל המרבה אינו אלא תחלת ט׳ לעיבור:2בחמר וכו׳ זפת מבחוץ וכו׳ אבל איפכא לא מצית אמרת אב״עא קרא ואב״עא סברא קרא דבכל מקום שמזכיר הצפוי משני הצדדין אורחיה דקרא לאקדומי הפנימי גבי נח וכפרת אותה מבית ומחוץ ויצפהו זהב טהור מבית ומבחוץ וכן רבים ואב״א סברא דהזפת מצד המים ניחא להגין אבל הטיט נימוח במים:
